1
אִם קָנוּ מִיָּדָן. שהוסיפו ועשו קניין על האמירה, וסתם קניין לכתיבה עומד (הלכות מלווה ולווה יא,א), והרי חייב את עצמו בשטר.
2
מִנִּכְסֵיהֶן הַמְשֻׁעְבָּדִין. שנמכרו לאחרים, וגובים מהם חובות שיש עליהם שטר.
3
דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב. אין כותבים אותם בשטר כדי שיוכלו לגבותם מנכסים משועבדים, שזו התחייבות שתוקפה פחוּת (ראה הלכות זכייה ומתנה ו,יז).