אֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטּוֹת זְקוּפוֹת. שלא כהבראה רגילה שהאבל יושב על מיטה כפויה (כדלעיל ד,ט).
בִּרְכַּת אֲבֵלִים. דברים הנאמרים בבית האבל (ראה לקמן יב,ז).
עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וּמְנַחֲמִין. לאחר קבורת המת עומדים המנחמים בשורות ביציאה מבית הקברות ובאים אל האבלים אחד אחד ומנחמים אותם (ראה לקמן יג,א-ב).
וּפוֹטְרִין. פוטרים את המנחמים לחזור לביתם ואינם מלווים את האבלים לבית האבל.
וְאֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַסֶּפֶד וכו’. מוליכים את המת מביתו היישר לקבורה, שלא יבואו להספידו ברחוב כדרך שנוהגים בימות החול (ראה גם הלכות יום טוב ו,כב-כג).
אֵין מְלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ. שהיו נוהגים בעבר להניח את המת בקבורה זמנית ולאחר שנרקב הבשר היו מלקטים את העצמות ומעבירים אותן למקום קבורה קבוע (ראה ירושלמי מועד קטן א,ה), ואין לעשות זאת במועד.
שֶׁאֵבֶל הוּא לוֹ. לקמן יב,ח.
וְכֵן אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַמֵּת בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. ראה גם הלכות מגילה וחנוכה ב,יג, ג,ג.