1
לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין וכו’. משום שהוא כבוד המת, אין היורשים יכולים להשתמט מקיום ההספד אף כשהדבר כרוך בהוצאה ממונית, שאין ביכלתם למחול על כבוד המת.
2
וְאִם צִוָּה אַל תִּסְפְּדוּהוּ אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. שהמת עצמו רשאי למחול על כבודו.
3
אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וקוברים אותו נגד רצונו.
4
שֶׁהַקְּבִירָה מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. פסוק זה נאמר על הרוגי בית דין, ומכאן למדו שיש מצווה לקבור כל אחד מישראל ביום מותו (סה“מ עשה רלא, וראה הלכות סנהדרין טו,ח).