וְכָל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת הַקֶּרַע לְפָנִים. הקרע צריך להיות מלפניו כדי שייראה, מלבד ביום השבת שמחליף את בגדו הקרוע, ואם אין לו בגד אחר הופך בגדו כדי שהקרע יהיה מאחוריו (כדלקמן י,א).
בִּשְׁעַת חִמּוּם. בשעת עיקר הצער והכאב של האבל, סמוך לשעת המיתה.
קוֹרֵעַ עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. ולא די בקריעת טפח.
וּמַבְדִּיל שְׂפַת הַבֶּגֶד. קורע משפת הבגד והלאה באופן שיהיו שני צדדים נבדלים.
מִבַּחוּץ. הבגד שאותו קורע צריך להיות מגולה ולא מכוסה בגלימה וכדומה.
בִּפְנֵי כָּל הָעָם. במקום שמצויים בו בני אדם.
וְקוֹרֵעַ כָּל הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. ולא רק הבגד העליון.
בֶּגֶד הַזֵּעָה הַדָּבוּק לִבְשָׂרוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב. ואינו חייב לקרעו.
וּמוֹצִיא זְרוֹעוֹ מִן הֶחָלוּק עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּתֵפוֹ וּזְרוֹעוֹ. מוציא את ידו דרך הקרע עד שיהיו כתפו וזרועו מגולות מחוץ לבגד.
לִפְנֵי הַמִּטָּה. לפני המיטה שהמת מונח בה במהלך ההלוויה.