1
זֶה הַכְּלָל וכו‘. באופן זה נקבע אם חייב לפרוק ולטעון או שפטור מחמת כבודו.
2
וְאִם הָיָה חָסִיד עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. אם היה חסיד שמידתו לנהוג לפנים משורת הדין.
3
פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ. אף שפטור מעיקר הדין (וכן הדין באבדה, הלכות גזלה ואבדה יא,יז).