1
וְהוּא שֶׁיַּהֲרֹג בִּפְנֵי בֵּית דִּין. והם יהרגו אותו על סמך מה שראו בלי להזדקק לעדים שיעידו בפניהם שהוא הרג.
2
אֲבָל בִּפְנֵי עֵדִים פָּטוּר שֶׁמָּא יוּזְמוּ הָעֵדִים וכו‘. עדי שקר שהוזמה עדותם נענשים בעונש שבו זממו לגרום בעדותם, ואם זממו להרוג הם בעצמם נהרגים. וכשמעידים על אדם טרפה שחייב מיתה, גם אם הוזמו אי אפשר להרוג אותם, שהרי לא זממו לחייב מיתה אדם בר קיום (הלכות עדות כ,ז). ומכיוון שאי אפשר להעניש אותם אם יוזמו, אין לקבל את עדותם ואי אפשר להרוג על פיהם.