אִם מִשֶּׁלּוֹ הָיְתָה הַבְּהֵמָה. כגון שהקנה לה את בהמותיו באופן כללי ואמר לה שאם תצטרך בהמה לקרבן יכולה לקחת מבהמותיו, שלולי כן אף ללא הפרתו לא הייתה הבהמה מתקדשת (תוספות נזיר כד,ב), וכשמפר מגלה דעתו שלא הייתה כוונתו להקנות לה למטרה זו.
תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. ואין בה קדושה.
שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. ראה הלכות ערכין וחרמין ו,כא.
כְּגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לָהּ בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַבַּעַל בָּהֶן רְשׁוּת וכו'. שהרי ללא תנאי זה כל מה שברשות האישה שייך לבעלה (ראה הלכות זכייה ומתנה ג,יב, הלכות אישות כב,ל).
הַחַטָּאת תָּמוּת. עקירת החכם עוקרת את הנדר לגמרי ולכן יוצאים בה הבהמות לחולין, אבל בהפרת הבעל אין עקירה של הנדר מעיקרו אלא מרגע ההפרה והלאה, ולכן חלה קדושה על הבהמות (ירושלמי נזיר ד,ד), אלא שבשל ההפרה אין צורך בכפרה כעת ונעשית כחטאת שמתו או שנתכפרו בעליה ודינה שתמות (ראה הלכות פסולי המוקדשין ד,א).
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. כדלעיל ה"ב.