לֹא יִמְצָא בְּמַה יִּקְנֶה. אין לו כסף לקנות את חלק חברו.
שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַבַּד. שאין בהם דין חלוקה.
עֲשָׂיָן הָאָב לְשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. אם ייעד אותם האב להשכרה, יחלקו את דמי השכירות ביניהם, ואין רשאי העשיר לכפות את העני לשנות את ייעודו של המקום לשימוש עצמי (כס"מ).
עֲשָׂיָן הָאָב לְעַצְמוֹ. שהיה משתמש בהם בעצמו.
אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת אָחִיו לִשְׂכֹּר אוֹתָן. אין העני יכול לכוף את העשיר להשכירם לאחרים.
וַהֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי וכו'. אף על פי שבפועל אין לעני אפשרות להשתמש בהם, שהרי אין לו זיתים או עבדים.
מְכֹר לִי וַהֲרֵינִי לֹוֶה וְקוֹנֶה. לווה כסף כדי לקנות את חלק העשיר.
אוֹ מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְקוֹנֶה. מוכר את הקרקע, ומשלם על חלק העשיר מהכסף שישלמו לו.
שׂוֹכְרִין אוֹתוֹ. משכירים אותו.
שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִפְּנֵי הֶזֵּק רְאִיָּה וכו'. שכאשר אדם משתמש בחצר וחברו רואהו הדבר נחשב לנזק (לקמן ב,יד). ומכיוון שהחצר אינה גדולה דיה כדי לחלקה, אי אפשר להעמיד באמצעה מחיצה.
וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תָּמִיד. שאדם זקוק לו באופן יומיומי.
מַצָּע. סדין או שמיכה.