אֲבָל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִקֹּדֶם שֶׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל. שכל עוד לא בא בן המצר לקנות את השדה, הרי היא של הקונה וזכות אכילת הפירות שלו.
וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים הָרְאוּיִין לוֹ. כמבואר בפסקה הבאה.
אִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיְּסַלֵּק אוֹתוֹ בֶּן הַמֶּצֶר. ובדרך כלל אם אין ללווה נכסים לשלם חובו, רשאי המלווה לגבות את חובו מקרקעו של הלווה אף לאחר שמכרה משום שהשתעבדה לגביית החוב (ראה הלכות מלווה ולווה יח,א).
אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ טוֹרֵף מִיַּד בֶּן הַמֶּצֶר. מכיוון שבן המצר אינו נחשב כקונה מאת הלווה, אלא הקונה נחשב שליחו.
אִם הִשְׁבִּיחַ נוֹטֵל הַהוֹצָאָה. הקונה מקבל את ההוצאות ששילם עבור השבחת הקרקע, אך לא את מלוא תוספת השווי של הקרקע כתוצאה מהשבחתה (ראה לח"מ).
מְנַכִּין לוֹ מִן הַדָּמִים. בן המצר מפחית את דמי הקלקול או אכילת הפירות ממחיר הקרקע.