כִּבֵּד בַּעַל הָעֲלִיָּה וְרִבֵּץ עֲלִיָּתוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה בַּחַלּוֹנוֹת. ניקה, איוורר והכין את העלייה לצורך אוצר ובכך גילה דעתו שבכוונתו לעשות אוצר.
שֻׁמְשְׁמִין אוֹ רִמּוֹנִים אוֹ תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שלגבי פירות אלו יש ספק שמא אין האש והסירחון מזיקים להם (ר"י מיגאש בבא בתרא כ,ב). ויש שפירשו שאין האש והסירחון מזיקים לפירות אלו, אך בהכנסתם לעלייה גילה בעל האוצר שבדעתו לעשות שם אוצר אף לדברים הנפסדים מהחום והסירחון (רבנו גרשום שם).
מְחִלָּה. בנה עלייה בתוך חנותו שתחצוץ בין חנותו לאוצר, ואפשר שלא יבוא ממנו נזק לעלייה.
בְּכָל אֵלּוּ בַּעַל הָאוֹצָר מְעַכֵּב עָלָיו. אף שאנו מסופקים במקרים אלו זכותו של מי גוברת, אין רשות לבעל החנות להזיק לחברו מספק (מ"מ).
אֵין בַּעַל הָאוֹצָר יָכוֹל לְהָסִיר הַתַּנּוּר בְּכָל אֵלּוּ. כדין כל ספק ממוני שאם קדם האחד וזכה, אין חברו יכול לעכב עליו עד שיביא ראיה.