1
אֲבָל לְהַבָּא שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל וְנִקְרֹא נִקְרָא וַאֲכָלָן אֵינָהּ אֲכִילָה. מכיוון שניתן לומר שאכילה זו הייתה בדרך מקרה ואינה נחשבת אכילה, אי אפשר לחייבו על הפרת השבועה (ובהלכה הקודמת כשנשבע שיאכל, ואכל דברים אלו, אי אפשר לחייבו משום שניתן לומר שאכילתו הייתה מכוונת ונחשבת אכילה – ערוה"ש רלח,יב).
2
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה.