חַרְצָן. גרעיני הענבים.
הֲרֵי זֶה סָפֵק. שמא מכיוון שדרכו להיאכל ביחד עם הענבים כוונתו לאכילת כזית ולא עבר על שבועתו, או שמא מכיוון שאינו נאכל בפני עצמו כוונתו אפילו לכל שהוא ועבר על שבועתו.
שֶׁהוּא אָסוּר בְּחַרְצָן בְּכַזַּיִת. שהנזיר אסור בכל היוצא מן הגפן, כולל זגים וחרצנים, ושיעור האיסור בכזית (הלכות נזירות ה,ב).
שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ בִּשְׁבוּעָתוֹ אֶלָּא עַל כַּזַּיִת שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלָיו. שהתכוון להישבע כדי לזרז את עצמו שלא לעבור על איסור הנזירות שלו (כדלקמן יא,ג), ולכן אין ספק שלא התכוון לפחות מכזית.
וְאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עָלָיו. מכיוון שמושבע עליו מהר סיני שלא לאכלו.
אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל חַרְצָן אֶחָד וַאֲכָלוֹ חַיָּב. אף אם הוא נזיר, מכיוון שפירש ואמר אחד, ואינו מושבע מהר סיני על חרצן אחד אלא על כזית, שבועתו חלה, כנשבע על חצי שיעור (לעיל ה"ז).