כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן י,ד.
ח) בַּת אִשְׁתּוֹ. מבעל אחר.
יא) אֲחוֹתוֹ. וחייב כרת משום "ערות אחותך" (ויקרא יח,ט).
יב) אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. אחותו שנולדה לאביו מאם אחרת, וחייב כרת משום "ערות בת אשת אביך" (ויקרא יח,יא; וראה הלכות איסורי ביאה ב,ג-ד).
יו) אֵשֶׁת אָבִיו. אמו החורגת.
כב) זְכוּר. זכר.
כו) הָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. מביאה את הבהמה עליה למשכב.
נִמְצָא כָּל כָּרֵתוֹת שֶׁבָּעֲרָיוֹת שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים. לפירוט העריות ודיניהן ראה הלכות איסורי ביאה פרקים א-ד.
א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעֲשֶׂה. ראה לעיל ה"ב.
ב) הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ. מוסר את בנו לכהנים עובדי האש ואחר כך מעבירו בתוך השלהבת מצד לצד (הלכות עבודה זרה ו,ג).
ג) בַּעַל אוֹב. מראה כאילו מת מדבר באמצעות טקסים ולחשים שונים (שם ה"א).
ד) בַּעַל יִדְּעוֹנִי בְּמַעֲשֶׂה. מדבר באמצעות טקסים ולחשים שונים דברים העתידים להיות (שם ה"ב). ואם דיבר דברים העתידים להיות ללא עשיית מעשה, אף שבמזיד חייב כרת, אינו חייב על שגגתו חטאת קבועה (ראה לח"מ).
ט) הָאוֹכֵל חֵלֶב. חלב של בהמה טהורה (הלכות מאכלות אסורות ח,א).
י) הָאוֹכֵל דָּם. דם של בהמה או חיה או עוף בין טמאים בין טהורים (שם ו,א).
יא) הָאוֹכֵל נוֹתָר. הבשר הנותר מן הקרבן לאחר תום זמן אכילתו (הלכות פסולי המוקדשין יח,י).
יב) הָאוֹכֵל פִּגּוּל. מקרבן שנפסל מחמת מחשבה לאכלו שלא בזמנו (שם ה"ו).
יד) הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה. מקריבו על מזבח מחוץ לעזרה.
טו) הַמְפַטֵּם אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הרוקח שמן כמעשה שמן המשחה ובכמות המדויקת של הסממנים שרקח משה במדבר, במטרה להימשח בו (הלכות כלי המקדש א,ד).
טז) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. הרוקח קטורת לפי יחסי המשקל של הקטורת שהייתה במקדש במטרה להריח בה (שם ב,ט).
יז) הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אם סך את עצמו או את אחרים בשמן המשחה שעשה משה (שם א,ה-ו).
וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן. איזה סוג בהמה מביא לחטאתו.
בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ. במדבר טו,כז: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת". ולמדו חכמים שהפרשה מדברת על השוגג בעבודה זרה (ראה בבלי הוריות ח,א).
הֶדְיוֹט. אדם פשוט.
כֹּהֵן מָשִׁיחַ. כהן גדול שנמשח בשמן המשחה (כדלקמן טו,ו).
וְזוֹ הִיא חַטָּאת שֶׁל אֶחָד מֵעַם הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. ויקרא ד,כז-כח: "ואם נפש אחת תחטא מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה... והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה".
וְהוּא נִשְׂרָף. לאחר השחיטה וזריקת הדם והקרבת האימורים מוציאים את השארית לשרפה בבית הדשן (הלכות מעשה הקרבנות ז,ב).
כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שָׁם. שלגבי מלך נאמר: "אשר נשיא יחטא... והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים" (ויקרא ד,כב-כג), והנשיא הוא המלך (משנה הוריות ג,ג; וראה גם לקמן טו,ו). ולגבי כהן משיח נאמר: "אם הכהן המשיח יחטא... והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת" (שם ד,ג).