1
מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה. ודינו שימהר ויצא בדרך קצרה, ואסור לו לשהות שם או להשתחוות או לצאת בדרך ארוכה (הלכות ביאת מקדש ג,כא-כב).
2
כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ יָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שהרי הייתה לו ידיעת טומאה וידיעת מקדש בתחילה.
3
וְהוּא שֶׁיִּשְׁהֶה כַּשִּׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. ג,כג. ושם נתבאר שהשיעור המחייב הוא שיעור השתחוויה, ושיעורו זמן קריאת הפסוק "ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (דברי הימים ב ז,ג).