בְּטָעוּת. כגון ששחט שלמים וסבר שהוא שוחט קרבן פסח, והדין הוא שאינם עולים לשם פסח.
אִם רְאוּיִין הֵן לְקָרְבַּן פֶּסַח. כגון שהיה זה שה בן שנה המיועד לקרבן שלמים, וראוי הוא גם לקרבן פסח.
פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. משום שהם ראויים לקרבן פסח וזמנו בהול להקריב קרבן, יש צידוק לטעותו, ומכיוון שזבחים אלו ראויים לשם מה שהם (ראה הלכות פסולי המוקדשין טו,יב) הרי בפועל קיים מצווה מסוימת, ונחשב עושה ברשות (ריק"ו).
חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְמִצְוַת הַפֶּסַח. מכיוון שהדבר פשוט שסוג בהמה זה אינו ראוי לקרבן פסח, היה לו לדעת זאת, ואינו נחשב שעשה ברשות (ריק"ו).
שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו אוֹ לַעֲרֵלִים אוֹ לִטְמֵאִים. בכל המקרים הללו הפסח פסול (הלכות קרבן פסח ב,ה), ונמצא שלא עשה מצווה כלל בשחיטתו ולא נחשב עושה ברשות.
פָּטוּר שֶׁהֲרֵי הַפֶּסַח כָּשֵׁר. כמבואר שם, ונמצא שקיים מצווה בשחיטת הפסח.