וְנִשְׁתַּפָּה. חזר לשפיותו.
אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְחָה הַקָּרְבָּן בִּנְתַּיִם. שבמשך זמן זה היה הקרבן דחוי מהקרבה שכן אין מקריבים את קרבנו של המשומד (כדלעיל ה"ז) ולא של השוטה (שכן אין מקריבים חטאתו של אדם אלא מדעתו ומרצונו ולשוטה אין דעת - ראה הלכות מעשה הקרבנות יד,י).
הֲרֵי חָזַר וְנִרְאָה. שכעת הוא ראוי להקרבה.
שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים. בעלי חיים שהיו ראויים לקרבן ונפסלו, אינם נפסלים לעולם, ואם יחזרו להיות ראויים, כשרים להקרבה.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ג,כג; וראה גם הלכות מעשה הקרבנות טו,ד.
וּכְשֵׁם שֶׁאִם נוֹלַד בּוֹ מוּם עוֹבֵר וְנִרְפָּא יַחֲזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ. בניגוד למום קבוע שאם נולד בבהמת קדשים היא נפדית ויוצאת לחולין, במום עובר ממתינים עד שתתרפא הבהמה ומקריבים אותה (הלכות איסורי מזבח ב,ו-ז).