1
חַטָּאת קְבוּעָה. אבל המסופק אם שגג בחטא שחייבים עליו קרבן עולה ויורד, אינו מביא אשם תלוי (לקמן יא,ה).
2
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה. אף שאינו מכפר כפרה גמורה, שהרי כשיוודע לו שחטא חייב חטאת, חייבו הכתוב קרבן זה כדי להשקיט את נפשו של החוטא שלא יישאר בפחד מחמת גודל החטא שנסתפק בו (פה"מ כריתות ו,ג). ויש מפרשים שתולה לו להגן עליו מהייסורים המגיעים לחוטא מחמת חטאו (ריק"ו, רבנו גרשום כריתות כה,א).