1
אוֹ שֶׁאָכַל גּוֹי אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. ואף שבמקרים אלו בשעת אכילת הישראל הייתה חתיכה אחת לפניו, נחשב הדבר כאיסור קבוע משום שלפני כן היו שתי חתיכות ואחת מהן של איסור.
2
אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. ועל אכילת הזדון חייב מלקות או כרת ואינו חייב חטאת. ויש כאן ספק אם אכילת השוגג המחייבת חטאת הייתה של חתיכת האיסור או ההיתר.
3
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. משום שברור שאכל את חתיכת החלב במזיד.
4
אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. שהרי ברור שאכל חתיכת חלב בשוגג ואין כאן ספק.
5
שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. שהרי שניהם מסופקים אם אכלו חלב בשוגג, והיה כאן איסור קבוע.