עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. הבא על שפחה חרופה, כמבואר בסמוך.
וְעַל הַגָּזֵל. לקמן ה"ז.
וְעַל הַמְּעִילָה. לקמן הל' ח-ט.
וְעַל טֻמְאַת נָזִיר. כשנטמא באחת מהטומאות שהוא מוזהר עליהן, עליו להביא ביום השמיני עולה וחטאת וכבש לאשם (הלכות נזירות ו,יא).
וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה. לאחר שנרפא המצורע ולאחר תהליך טהרתו עליו למנות שבעה ימים, וביום השמיני לאחר טבילתו מביא עולה וחטאת וכבש לאשם (לקמן י,ג, הלכות מחוסרי כפרה ד,א-ב).
הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. שפחה חרופה היא שפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין (כגון שהייתה של שני שותפים ואחד מהם שחרר את חלקו בה) שמקודשת לעבד עברי (הלכות אישות ד,יז; הלכות איסורי ביאה ג,יג; וראה שם הל' יד-יז פירוט דיני שפחה חרופה המקבילים לכאן).
בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. שלא כשאר עריות שבהן יש הבדל בין המזיד לשוגג.
וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׁפְחָה גְּדוֹלָה מְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה. אבל אם הייתה קטנה או שוגגת או אנוסה או ישנה או שלא הייתה בעולה, פטור.
בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה וכו' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. עונש מלקות מכונה כאן 'בקורת' (בהסבר הלשון ראה פה"מ כריתות ב,ה ובמפרשי התורה), ומשום שנאמר "תהיה" למדו חכמים שמדובר על האישה בלבד, והאיש מביא אשם (שלא כשאר איסורי העריות שעונש האיש והאישה שווה).