1
שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא. מכיוון שבשפחה חרופה חייב בין במזיד ובין בשוגג דינם לעניין חילוק אשמות זהה. וכשם שבמזיד ההפרשה מחלקת לקרבן (כמבואר בפסקה הקודמת), כך בשוגג אין הידיעה לבד מחלקת אלא רק ידיעה שהצטרפה לה הפרשה.
שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא. מכיוון שבשפחה חרופה חייב בין במזיד ובין בשוגג דינם לעניין חילוק אשמות זהה. וכשם שבמזיד ההפרשה מחלקת לקרבן (כמבואר בפסקה הקודמת), כך בשוגג אין הידיעה לבד מחלקת אלא רק ידיעה שהצטרפה לה הפרשה.