מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וָמַעְלָה. אבל בפחות משווה פרוטה אינו חייב קרבן משום שבועת הפיקדון, אבל חייב מלקות משום שבועת ביטוי (הלכות שבועות ז,טז).
מִמָּמוֹן יִשְׂרְאֵלִי. אבל אם כפר ונשבע לגוי על ממונו, פטור מקרבן (השווה הלכות גזלה ז,ז).
וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. השוגג במקרה זה הוא שנעלם ממנו שחייבים קרבן על שבועה זו אף שידע שהיא אסורה ושיש אצלו ממון חברו, והמזיד הוא שידע שחייבים על זדונה קרבן. אבל אם שכח שיש אצלו ממון חברו או לא ידע שאסור להישבע שקר על כפירת ממון, הרי זה אנוס ופטור מקרבן (הלכות שבועות א,י-יא).
וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. ראה גם הלכות גזלה ז,א-ב.
וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו. שכן נאמר באשם: "האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו" (במדבר ה,ח), ולמדו חכמים שהאשם המדובר בכתוב הוא תשלום הקרן, ונאמר "אשר יכפר בו" לשון עתיד, ללמד שהכפרה מתחילה בהשבת הגזלה ומסתיימת בהבאת הקרבן (פה"מ בבא קמא ט,יג).
אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה. שעל הגזלן להשיב מלבד הקרן, תוספת רבע משוויה הנקראת 'חומש' (שהוא חלק חמישי הנוסף אל ארבעת חלקי הקרן), וחומש זה אינו מעכב את הכפרה.
בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת. פרקים ז-ח.