אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. האדם מותרה באופן תמידי מלהזיק.
בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד וכו‘. וזהו לעניין תשלום הנזק שאותו חייב לשלם בכל מקרה שמזיק. אך לגבי שאר ארבעת התשלומים יש הבדל: שאם הזיק שלא בכוונה — פטור מן הבושת וחייב בצער בריפוי ובשבת, ואם היה אנוס — פטור מכל ארבעת התשלומים וחייב רק בתשלום הנזק (ראה לקמן הל‘ יב, טו; וראה לקמן הט“ז שכלל זה נוהג ברשות הניזק אבל בשאר רשויות הדין שונה).
הִזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ. ראה לקמן ו,א.
מְשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. כדלעיל ה“א.
בִּשְׁנַיִם שֶׁיָּשְׁנוּ כְּאֶחָד. שהלכו לישון באותו הזמן.
זֶה שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה הוּא הַמּוּעָד. הוא זה שפשע בכך שבא לאחר שהראשון היה כבר ישן, ולכן הישן שהזיקו פטור.
וְכֵן אִם הִנִּיחַ כְּלִי בְּצַד הַיָּשֵׁן וּשְׁבָרוֹ הַיָּשֵׁן פָּטוּר. הישן פטור מלשלם על שבירת הכלי.