בִּדְבָרִים. בדיבור.
אוֹ שֶׁרָקַק עַל בְּגָדָיו פָּטוּר. מכיוון שלא נגע הרוק בגופו, ואין חייבים על הבושת עד שיעשה מעשה בגופו של המתבייש (ראה רא“ש בבא קמא ח,טו).
וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לִגְדֹּר בַּדָּבָר בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ. ראוי לבית דין לקבוע עונש לעושה דברים אלו כדי למנוע תופעות כאלו.
וְאִם בִּיֵּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים חַיָּב לְשַׁלֵּם. כמבואר בסמוך.
שֶׁכָּל הַמְבַיֵּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים וכו‘. ועוון גדול הוא לבזות את החכמים ומי שעושה זאת אין לו חלק לעולם הבא, ובנוסף לקנס האמור כאן הרי הוא חייב נידוי (ראה הלכות תלמוד תורה ו,יא-יב).
מִשְׁקַל חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים דִּינָר מִן הַזָּהָב. שהוא ליטרא זהב (לקמן ה“ו).
סְלָעִים. הסלע שווה ארבעה דינרים (ראה לקמן ה“י).
בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אף על פי שאין רשות לדייני חוץ לארץ (שאינם סמוכים) לגבות קנסות, ואף לא את הקנסות שקנסו חכמים (ראה הלכות סנהדרין ה,ח-ט), את הקנס על המבייש תלמיד חכם גובים בכל מקום.