כָּל עֶבֶד שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ גֵּט שִׁחְרוּר לְיָדוֹ. עבד כנעני שדינו לצאת לחירות אלא שעדיין לא ניתן לו שטר השחרור, כגון שהאדון הפקיר אותו (הלכות עבדים ח,יג) או שחיסר ממנו אחד מראשי איבריו (שם ה,ד).
אֵין לוֹ קְנָס. אין לגביו דין קנס העבדים. שאם עבד זה ננגח על ידי שור ומת, אין בעל השור חייב לשלם לאדון את הקנס, משום שהעבד נחשב כמי שאין לו אדון (ראה הלכות נזקי ממון יא,א).
אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵהֶן לְעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא גָּמַר שִׁחְרוּרוֹ. מכיוון שלא הסתיים הליך שחרורו מעמדו מסופק, ולכן אינו יכול להוציא מהחובל ממון מספק.
וְלֹא הָאָדוֹן יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵהֶן שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר לוֹ בּוֹ קִנְיָן. מכיוון שהעבד נחשב כמי שאין לו אדון, גם אדונו לא יכול לגבות את התשלומים.
לְפִיכָךְ הַמַּפִּיל שֵׁן עַבְדּוֹ. והעבד יוצא בכך לחירות אך עדיין זקוק לגט שחרור.
וְאִם תָּפַשׂ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. ככל ספק ממוני שבו אין מוציאים את הממון מיד המוחזק (ראה גם לעיל ג,ג; ובהלכות עבדים ה,יד משמע שבכל מקרה נותן לו דמי עינו, ראה ביאור שם).