וְכֵן הָעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ הַפּוֹתִיקִי. שהיה לו חוב לחברו, וייחד את העבד לגביית החוב, וכגון שהתנה שהמלווה יגבה את חובו רק מהעבד ולא משאר הנכסים של הלווה (פה“מ גיטין ד,ד, הלכות מלווה ולווה יח,ו).
וְחָזַר וְשִׁחְרְרוֹ. לאחר ששיעבד את העבד לפירעון החוב, חזר הלווה ושחרר את העבד, והדין הוא ששחרורו מפקיע את השעבוד למלווה והעבד יוצא לחירות.
וְכוֹפִין אֶת בַּעַל הַחוֹב גַּם הוּא לְשַׁחְרֵר הָעֶבֶד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ וְיֹאמַר לוֹ עַבְדִּי אַתָּה. אף על פי שהשחרור מפקיע את השעבוד והעבד מוגדר כמשוחרר, מפני תיקון העולם כופים את המלווה לשחררו כדי שלא יטען שהוא עבדו מכוח השעבוד (שם).
וְכֵן הַדּוֹחֵף מַטְבֵּעַ חֲבֵרוֹ וְנִתְגַּלְגֵּל וְיָרַד לַיָּם. ולא הזיק את המטבע עצמו, שהרי הוא נמצא בתוך הים בשלמותו, והנזק שנגרם לבעליו הוא שאין באפשרותו להגיע למטבע.
וְכֵן הַצּוֹרֵם. מנקב, ומום זה פוסל אותה מהקרבה או מלשמש כפרה אדומה (ראה הלכות ביאת מקדש ז,ג, הלכות פרה אדומה א,ז).
הַמְרַקֵּעַ. מרדד, משטח.
וְהֶעֱבִיר צוּרָתָן. הוריד את הצורה החקוקה עליהם, ובשל כך ירדו מערכם, שאינם מטבעות אלא חתיכות מתכת.