1
כָּל הַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִזִּיק. אין המזיק יודע מה הזיק על מנת שנוכל לאמוד כמה עליו לשלם.
2
הֲרֵי הַנִּזָּק נִשְׁבָּע בְּתַקָּנַת חֲכָמִים וְנוֹטֵל. שעל פי דין תורה על התובע להוכיח את תביעתו ואינו נאמן בשבועה. אך חכמים קנסו את המזיק שישלם לאחר שהניזק יישבע כמה ניזוק על ידו.
3
כְּמוֹ הַנִּגְזָל. שגם לגביו תיקנו שיישבע לגזלן וייטול ממנו (הלכות גזלה ד,א). והטעם בתקנות אלו “כדי שלא יתרבו הנזקים וההפקרות בין בני אדם“ (פה“מ שבועות ז,ג).
4
וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמוּד בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּנִּגְזָל. הלכות גזלה ד,ג, שיתבע דברים כאלו שמסתבר לומר שהיו ברשותו.