1
כְּגוֹן בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים. להגדרת קדשי הקדשים והקדשים הקלים ראה הלכות מעשה הקרבנות א,יז.
2
וְחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁנִּשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח. שקרבנות התודה והנזיר טעונים לחם, ולחם זה מתקדש רק לאחר שנשחט הזבח שאתו הובא (ראה הלכות פסולי המוקדשין יב,יד-יח).
3
וְהַמְּנָחוֹת שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי. שהמנחות מתקדשות רק לאחר שהוכנסו לכלי שרת.
4
שֶׁקָּרְמוּ בַּתַּנּוּר. שנאפו עד שהתקשה הבצק שלהם והתכסה בקרום, ולאחר שקרמו הם נחשבים כקדשים לעניין טומאה (אבל לעניין פסול אין שתי הלחם קדשות עד שיישחטו שני הכבשים שלהם, ראה שם יז,יח).
5
וְלֹא כְּחֻלִּין אֶלָּא כִּתְרוּמָה. שמאחר שהוקדשו בפה על ידי האדם המביאם, אינם נחשבים יותר כחולין אלא כתרומה (ראה ערוה"ש קמד,יח).