סָפֵק אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים... הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שכל אלו הן טומאות שגזרו חכמים (לעיל ח,י, ט,א).
וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה. תרומה שנטמאה באחד הספקות שאין שורפים עליהם את התרומה אלא מניחים אותה ללא הכרעה, שאף על פי שאסור לאכלה אין האוכלה נעשה טמא.
וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקָן טָהוֹר. שכל הנטמא בספק בדבר שהוא ולד הטומאה (ראשון לטומאה ומטה) מדברי סופרים, טהור.
אֲבָל אָב שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כגון טומאת גויים ועבודה זרה (הלכות מטמאי משכב ומושב ב,י, לעיל ו,א, ולרשימת אבות הטומאה מדברי סופרים ראה פה"מ בהקדמה לסדר טהרות).
אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים. שעיקר הטומאה שגזרו עליהם היא מחמת הספק.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג,יג.