עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. ומשגיח שהוא שוחט כראוי.
בְּסַכִּין יָפָה. שאין בה פגימות.
וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב שְׁחִיטָתָם נְבֵלָה. שלעניין זה הם נחשבים כגויים (ראה גם הלכות עבדים ו,ו לגבי כותי, הלכות עירובין ב,ט לגבי גר תושב).
וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁאָב זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וכו'. אף שטומאת נבלה בכל מקום היא אב טומאה מן התורה, נראה שכאן היא מדברי סופרים בלבד, שהרי מעשה השחיטה עצמו נעשה כראוי והבהמה לא נתנבלה, אלא ששחיטת הגוי נחשבת כזביחה לעבודה זרה שטומאתה מדברי סופרים.
תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. מה שהוקרב לעבודה זרה.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ו,א.
וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַגּוֹיִם וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן. שסתם מחשבת הגוי היא לעבודה זרה (פה"מ חולין א,א, וראה הלכות שחיטה ב,כב, ד,יא-יב).
וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה דִּין תּוֹרָה. מאחר שהיא נחשבת כנבלה מן התורה לעניין איסור אכילה, מדוע אינה גם מטמאת כנבלה מן התורה.
עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קָדָשָׁיו. על כניסה למקדש או אכילת קדשים בטומאה שחייבים עליה כרת.