1
אֶלָּא בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים. ככל קרבנות קדשים קלים שנשחטים בכל שטח העזרה (הלכות מעשה הקרבנות ה,ד), ולא מחוצה לה.
2
בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת. בטרם הקמת המשכן במדבר, וכן מן הכניסה לארץ ועד הקמת משכן שילה, וכן מחורבן שילה ועד בניית המקדש בירושלים, שבכל אותם הזמנים היה מותר להקריב קרבנות בבמות מחוץ למקדש (משנה זבחים יד,ד-ח).
3
בְּבָמַת יָחִיד. מבנה מוגבה שמשמש כמזבח, שייחדו אדם פרטי להקריב בו (כגון בראש גגו וכיוצא בו, ראה תוספתא זבחים יג,טו).
4
בְּבָמַת צִבּוּר. המזבח שלפני אוהל מועד אחרי הכניסה לארץ ישראל, כמו שהיה בנוב וגבעון לפני הקמת המקדש בירושלים, והיו לבמה זו דינים דומים למזבח שבמקדש (ראה משנה זבחים יד,י).
5
כְּאִלּוּ הִקְרִיבוֹ בַּשּׁוּק. במקום שאין בו כל קדושה.
6
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. מסורת חכמים בפרשנות הפסוקים.