שֶׁנִּתְעָרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן. אחרי שהופשטו מן הזבחים, ולא ידוע לאיזה מהם שייך כל עור.
וְנִמְצֵאת יַבֹּלֶת בְּעוֹר אֶחָד מֵהֶן. היבלת היא מום (הלכות ביאת מקדש ז,י), והתגלה שאחד מחמשת הקרבנות היה פסול.
כֻּלָּן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שאסור לאכלם שמא הוא הזבח הפסול.
וְאִם נִתְעָרְבוּ קֹדֶם זְרִיקַת דָּמָם חַיָּבִין בְּפֶסַח שֵׁנִי. שהקרבן מלכתחילה הוקרב בפסול, הואיל ואסור באכילה מחמת התערובת (כדלעיל ה"ב).
נִתְעָרְבוּ אַחַר זְרִיקָה פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שאם ארבעה מהם הוקרבו בכשרות, אין אפשרות שכולם יביאו פסח שני, כמבואר בסמוך.
נִמְצָא זֶה שֶׁהִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן קָרְבָּן כָּשֵׁר מֵבִיא חֻלִּין לָעֲזָרָה. שהרי אינו מחויב בקרבן פסח ונמצא שהבהמה שמביא לקרבן פסח אינה קדושה אלא חולין, ואסור לשחוט חולין בעזרה (הלכות שחיטה ב,א-ג).
וְאִם נִמְנוּ כֻּלָּם עַל פֶּסַח אֶחָד. שאז אמנם לא יהיה חולין בעזרה, שהרי יש חבורה המחויבת בקרבן זה, אך יש בעיה אחרת.
נִמְצָא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא לִמְחֻיָּב וכו'. שהפסח נשחט לאלה שאינם מחויבים בו, דהיינו אותן החבורות שיצאו ידי חובתן, ודומה לפסח שנשחט לשם מנוייו ושאינם מנוייו — שאין עושים כך לכתחילה (ראה לעיל ב,ה).
וְאִם הִתְנָה כָּל אֶחָד מֵהֶן וכו'. גם אם יביאו קרבנותיהם בנפרד, וכל אחת מן החבורות תתנה ותאמר שאם אינה חייבת בפסח שני יהיה קרבנה כסתם שלמים, אין התנאי מועיל, שכן אופן נתינת הדם של הקרבנות הללו שונה.
דַּם הַפֶּסַח בִּשְׁפִיכָה. אל יסוד המזבח (לעיל א,ו).
וְדַם הַשְּׁלָמִים בִּזְרִיקָה. על שתי פינות המזבח (הלכות מעשה הקרבנות ה,ו).
וְהַנִּתָּנִין בִּזְרִיקָה לֹא יִתֵּן אוֹתָן בִּשְׁפִיכָה לְכַתְּחִלָּה. ורק בדיעבד כשר (הלכות פסולי המוקדשין ב,א-ב), ולפיכך אסור להם לכתחילה להביא פסח שני.