וְהַפֶּסַח לֹא יֵאָכֵל גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ אַחַר זְרִיקָה בְּשָׁנָה אַחֶרֶת וְיֹאכְלוּהוּ בְּטֻמְאָה. אף שמן הדין היה מותר לאכלו בטומאה, שהרי נזרק הדם כשהיו הרוב טמאים, בכל זאת אסרו זאת משום חשש לבלבול בשנים הבאות.
טְמֵאִים בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם. שכלי שנטמא באב הטומאה (כגון שרץ) מטמא אוכל ומשקה בלבד.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות טומאת מת ה,ז.
לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא הַטְּהוֹרִים וכו'. אין מתירים לטמאים להקריב קרבן פסח, ואף שגם הטהורים שיקריבו יצטרכו בסופו של דבר לאכול בשר טמא.
מוּטָב שֶׁיֵּאָכֵל בְּטֻמְאַת בָּשָׂר שֶׁהִיא בְּלָאו וְלֹא יֹאכְלוּהוּ טְמֵאֵי הַגּוּף שֶׁהֵן בְּכָרֵת. שהאיסור לאכול בשר טמא קל יותר מאכילת בשר בטומאת הגוף.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. יח,יב-יג.