1
הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ בְּמִטַּלְטְלִין וכו'. אבל אם תובע ממנו קרקעות, אינו נשבע (ראה לקמן ה,א).
2
וְהוֹדָה בְּמִקְצָתָן. הנתבע הודה לתובע על חלק מהתביעה וכפר בשאר.
3
שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה וכו'. המשך הפסוק: "עד האלהים יבוא דבר שניהם", ופירשו חכמים שהכוונה שהנתבע צריך להישבע בפני בית דין על טענתו (ראה מכילתא דרשב"י כב,ח). ואת הלשון "אשר יאמר כי הוא זה" פירשו חכמים שהכוונה שהנתבע אומר שאין בידו אלא 'זה', דהיינו שמודה בחלק מסוים מהתביעה ולא בכולה (ראה מכילתא דר"י מסכתא דנזיקין פרש' טו).
4
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים.
5
לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת אֵינוֹ קָם אֲבָל קָם לִשְׁבוּעָה. עדות של עד אחד אינה מתקבלת ומתקיימת לעניין חיוב עונש, אבל היא יכולה לחייב שבועה.