נִתְחַיֵּב הֶחָשׁוּד שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶן וכו'. כשחשוד מתחייב שבועה מדברי חכמים, אם מדובר במקרה שהתובע נשבע ונוטל, אין החשוד נשבע וגם אינו יכול ליטול בלא שבועה, אלא הנתבע נפטר בשבועת היסת.
וְכֵן פּוֹגֵם שְׁטָרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. ראה לעיל א,ב בביאור.
אוֹ שֶׁטָּעַן הַלֹּוֶה שֶׁפְּרָעוֹ וְאָמַר יִשָּׁבַע לִי. כאשר המלווה תובע את הלווה לפרעו ומביא שטר חוב והלווה טוען שפרע, יכול הוא לדרוש מהמלווה שיישבע לו שלא פרע את חובו (ראה הלכות מלווה ולווה יד,ב). ואם המלווה חשוד על השבועה, הנתבע נשבע היסת ונפטר. ואף שבמקרה זה ובמקרים של הפוגם שטרו וכיוצא בו, חיוב השבועה הוא חומרה שהחמירו חכמים ומן התורה דין המלווה ליטול בלי שבועה (שהרי בכל המקרים הללו יש לו שטר שמוכיח את טענתו), מכל מקום אם הוא חשוד על השבועה ואינו יכול להישבע, אינו יכול ליטול ללא שבועה והנתבע נשבע היסת ונפטר (שלא כדעת הראב"ד כאן ובעל המאור בסוף הלכות שבועות — ראה יד"פ).