וְאֵין הַנִּשְׁבָּע בַּהֲעָדַת עֵד אֶחָד נִשְׁבָּע עַד שֶׁיַּכְחִישׁ אֶת הָעֵד וְיִכְפֹּר בְּעֵדוּתוֹ וְיִשָּׁבַע עַל כְּפִירָתוֹ. שבועה פוטרת רק אם הנתבע מכחיש בשבועתו את דברי העד עצמם, ולא כשמכחיש רק את המסקנה שעולה מדברי העד.
שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵד אֶחָד וכו'. שטר שחתום בו רק עד אחד, וטוען הלווה שפרע את החוב (ראה גם הלכות מלווה ולווה יד,י).
וְכֵן כַּפְרָן וכו'. שבתחילה טען שלא קיבל דבר מהתובע, והביא התובע עד אחד שהלווה לו או הפקיד אצלו, וחזר הנתבע מטענתו הראשונה וטען שפרע או שהחזיר את הפיקדון.
הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע וּמְשַׁלֵּם. בשני המקרים הללו, אם היו שני עדים מעידים על ההלוואה שבשטר או על כך שכפר, היו מחייבים את הנתבע לשלם ממון (ראה שם יא,א, לקמן ו,ג), ולכן עד אחד מחייב שבועה. ומכיוון שהעדות היא על עצם ההלוואה והנתבע איננו מכחיש את העד אלא טוען טענה אחרת, לכן אינו יכול להישבע וצריך לשלם (ראה גם שם הי"א).
לְשׁוֹן כֶּסֶף. מטיל כסף.
הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע. אבל אם היה מכחיש את העד וטוען שלא חטף כלל, היה נשבע כנגדו ונפטר (ראה גם הלכות גזלה ד,יד).