וְקָבַל. טען שחברו חייב לו וביקש שיזמנו אותו לדין.
הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לְבַעַל דִּינוֹ. שהודאה בבית דין היא כמלווה הכתובה בשטר, וכדלקמן ה"ה.
אֲבָל אִם לֹא הָיוּ קְבוּעִין וְלֹא שָׁלְחוּ לוֹ וכו'. במקרה זה אין לבית הדין את המעמד הרשמי כפי שיש לבית דין קבוע והודאה בפני בית דין כזה אינה נחשבת כמלווה הכתובה בשטר.
אֲפִלּוּ קִבֵּץ אוֹתָם. אותו אחד שבא להודות.
וּבָא אַחַר כָּךְ הַתּוֹבֵעַ. לאחר שהמודה הלך משם.
שֶׁמָּא יִתֵּן לוֹ וְנִמְצָא זֶה תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ בִּשְׁטָר. מכיוון שהמודה אינו יודע שהשטר ניתן לבעל דינו, יש חשש שהוא יפרע לו את החוב ולא ייקח ממנו את השטר, והלה יתבע אותו שוב על פי השטר.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ. שלא עשו קניין סודר לחיזוק הדברים (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם).
שֶׁאֵין כָּאן לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתֵּן לוֹ וְנִמְצָא תּוֹבְעוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה. שהרי תבע אותו קרקע מסוימת ואפשר לראות אם נתן לו או לא.