1
זָקֵן. חכם.
2
בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כפי שיבואר בהמשך פרק זה.
3
מִפִּי הַקַּבָּלָה. שקיבל במסורת.
4
כְּגוֹן שֶׁהִתִּיר הֶחָמֵץ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית וכו’. מן התורה החמץ אסור בערב פסח (ארבעה עשר בניסן) החל מן השעה השביעית של היום, וחכמים אסרו אותו באכילה ובהנאה כבר מתחילת השעה השישית כדי להרחיק מאיסור תורה והוסיפו וגזרו שלא לאכול חמץ מהשעה החמישית מחשש שיטעה בין שעה חמישית לשישית אך לא אסרו אז את החמץ בהנאה (הלכות חמץ ומצה א,ח-י). והזקן ממרא המתיר בשעה השישית או שאסרו בהנאה בשעה החמישית, חולק על חכמים בגזרתם בעניין חמץ, שהוא איסור שבעיקרו חייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (מאירי סנהדרין פח,א, רדב”ז; וראה כס”מ שפירש באופן אחר).