דְּבָרִים. תנאים.
מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת הלכתית.
עַד שֶׁיִּגְנֹב. ממון.
וְיִקְנֶה בָּשָׂר בְּזוֹל וְיַיִן בְּזוֹל. שכשקונה בזול הוא עשוי להמשיך במעשיו, מה שאין כן בבשר ויין יקרים שקשה לו להשיג מספיק כסף כדי לקנותם.
כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּנָּבִין אוֹכְלִין. שממהרים לאכול כדי שלא יתפסו אותם, ואין להם זמן לבשל עד הסוף.
וְיִשְׁתֶּה הַיַּיִן מָזוּג וְאֵינוֹ מָזוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּרְגְּרָנִין שׁוֹתִין. כדרך הזללנים שמערבים רק מעט מים ביין שלהם.
מִשְׁקַל חֲמִשִּׁים דִּינָר. כ-240 גרם.
בִּמְלוּגְמָא אַחַת. שייתן את כל השיעור הזה של הבשר לתוך פיו בבת אחת וילעס (ראה תוספתא סנהדרין יא,ו, פה”מ שביעית ח,א), ויש מפרשים שהכוונה היא שיאכל מהר בלי הפסק כדרך רעבתנות (רדב”ז).
חֲצִי לֹג. כ-150 סמ”ק.
מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים.
יָצָא זֶה שֶׁעָבַר בָּהּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אוֹ שֶׁאֲכָלָהּ בִּדְבַר מִצְוָה. ולגבי אכילת מצווה דורשים: “איננו שומע בקולנו” — יצא זה ששומע בקול אביו שבשמים (ירושלמי סנהדרין ח,ב).
אוֹ שֶׁאָכְלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. שגנב מעות של מעשר שני מאביו, וקנה בהן בשר ויין בירושלים ואכל שם כמצוותם (רש”י סנהדרין ע,ב).
בְּתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים שֶׁהִיא מִצְוָה מִדִּבְרֵיהֶם. ראה הלכות אבל יד,א.