1
אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כָּאֵבָרִים שֶׁבַּגָּלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וכו'. אף שלעניין קבלת טומאה, הלשון נחשבת כאיבר חיצוני שאם נוגעת בו טומאה נטמא האדם (הלכות טומאת מת א,ג), לעניין היטהרות מטומאה היא נחשבת כמקום נסתר שאין צריך שיבואו בו המים בזמן הטבילה (ראה הלכות מקוואות א,י; ועיין בבלי קידושין כה,א), וכן מגע מי חטאת בה אינו מטהר את האדם.