שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. כלי חרס אינו מטמא מהצד החיצוני שלו (הלכות טומאת מת ו,ג). ואף שעשו מעלות יתרות בחטאת, לא גזרו שייטמא מגבו ש"מעולם לא חידשו דבר בפרה", ולא גזרו טומאה על כלי באופן שאינו ראוי להיטמא כלל (ערוה"ש ע"פ בבלי חגיגה כג,ב).
שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי אפר הפרה.
אֹכֶל שֵׁנִי. אוכל שהוא שני לטומאה וטומאתו מן התורה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,ט).
וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אף אם הניחו על דבר שטמא מדברי חכמים, כגון כתבי הקודש (משנה פרה י,ג וראה הלכות שאר אבות הטומאות ט,ה).
אֲרֻבָּה. פתח בגג הבית.
שֶׁבְּבַיִת טָמֵא. שיש בו דבר המטמא באוהל.
פּוֹתֵחַ טֶפַח. פתח בשיעור טפח על טפח, ובשיעור זה הטומאה יכולה לעבור ולצאת מן הבית (ראה הלכות טומאת מת יד,א).