1
שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. את הנושא אותם שלא לצורך הזאה (ראה לקמן טו,א).
2
מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ. שהואיל ונטמאו, אין הגבהתם לצורך הזאה (מרכה"מ).
3
כָּרוּךְ בִּנְיָר. שהוא אינו מקבל טומאה.
4
אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בַּנְּיָר שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. משום שהאדם נטמא לחטאת מחמת נגיעתו בכלי שאינו טהור לחטאת, והוא מטמא את כלי החטאת במשא (לעיל יג,ה). ולאחר שנטמאת החטאת היא מטמאת אותו בחזרה להיות ראשון לטומאה כדין הנושא את מי חטאת שלא לצורך, והוא מטמא את כלי הקודש.