שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא... הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. והם נעשים ראשון לטומאה כדלקמן. אבל אם נגע באוכלים ומשקים הם נעשים שני לטומאה (הלכות שאר אבות הטומאות ו,טו), ואם נגע באדם או בכלי חרס, אינם טמאים כלל (הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב).
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה. שהיא אב הטומאה והאדם הנושא אותה מטמא את בגדיו (הלכות שאר אבות הטומאות א,א).
וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. אף שלא נגעו ישירות בנבלה, נעשים ראשון לטומאה שכן נגעו באדם בעת שהוא עצמו נוגע בנבלה (ראה פה"מ כלים א,ב).
וְלַד טֻמְאָה. ראשון לטומאה ושלמטה ממנו.
שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים. אלא אוכלים ומשקים בלבד
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר. הלכות טומאת מת ה,ז.
וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּנְּבֵלָה. כל טומאה שהנוגע או הנושא אותה מטמא בגדים דינה כפי שכתוב כאן.
וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ. כל עוד לא נתעסקו בה.