אַף עַל פִּי שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל. מזרע ישראל, שהכלל לגביהם הוא שלכולם יש חלק לעולם הבא (לעיל ה"ה).
וְאַף עַל פִּי כֵן וכו'. שאף על פי שהן קלות ביחס לעברות שנמנו קודם, הזהירו חכמים שהעובר עליהן איבד את חלקו לעולם הבא.
הַמְכַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. בכינוי שיש בו גנאי.
וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ. מבייש אותו (הלכות דעות ו,ח).
וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. מונה את מעשיו הטובים וחכמתו אל מול אלו של חברו, כדי שייראה מן ההשוואה שהוא מכובד וחברו בזוי (לקמן ד,ד, הלכות דעות ו,ג).
וְהַמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הלכות תלמוד תורה ו,יא.
וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. שאינו מכבד את החגים, אלא נוהג בהם כבימי חול (הלכות יום טוב ו,טז).
וְהַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים. קרבנות ודברים שהוקדשו למקדש.
שָׁב מֵרִשְׁעוֹ. התחרט על מעשיו.
שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יי וּרְפָאתִיו. שאף למי שהיה רחוק יש תקנה ורפואה (ראה לעיל א,ג, ב,א).
בְּמַטְמוֹנִיּוֹת. בסתר, ואילו בגלוי מתנהגים כמקודם.
שֶׁעֲדַיִן שׁוֹבָב הוּא. ואינו מתנהג כראוי לגמרי.
מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. ראה הלכות עבודה זרה ב,ה ובביאור שם.