בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁנּוֹלַד בָּהּ מוּם וכו'. כגון בכור ומעשר בהמה, שכאשר יש בהם מום אין מקריבים אותם במקדש והם מותרים באכילה בשחיטה רגילה (הלכות בכורות א,ב-ג, ו,ד). ולכן אם בערב יום טוב לא היה בהם מום הרי הם מוקצים מפני שלא הייתה דעתו עליהם.
לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְאוֹת מוּמֵי קָדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַתִּירָן הֶחָכָם וכו'. בכלל אין לשחוט בכור שיש בו מום לפני שמראים אותו לחכם שמומחה לראות מומים (ראה שם ג,א-ב). וחכמים גזרו שלא יראה החכם מומים ביום טוב אפילו אם נוצרו לפני יום טוב, שמא יתיר מום שנולד ביום טוב עצמו ויבואו לשחוט ביום טוב.
אֲבָל רוֹאֶה הוּא הַמּוּם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּלְמָחָר מַתִּיר. בערב יום טוב בודק את המום אם הוא מום ששוחטים עליו את הבכור, וביום טוב חוקר את הנסיבות שבהן נוצר המום (וראה הלכות בכורות ב,ז ואילך), וקובע אם הוא מותר בשחיטה (ע"פ בבלי ביצה כז,א-ב).