1
וְהִכְבִּיד עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ. שלח את רעיו כדי שישכנעו אותו למכרו לו עד שלבסוף הסכים לכך.
2
וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. מכיוון שהאיסור הוא ההפצרה בחברו ודיבור אינו מעשה (ראה הלכות סנהדרין יח,א).
3
וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל לָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד. שאף שעיקרו של איסור החימוד הוא ההפצרה, מכל מקום אין עוברים על האיסור אם החימוד לא הגיע לכלל מעשה של קניית החפץ בפועל.