1
רָאָה סֶלַע אוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁנָּפַל. וכגון שידע המאבד שנפל ממנו המטבע.
2
אֲפִלּוּ מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. שאפשר היה לחשוב שהמאבד התייאש מפני שחושב שאחד מהם ייקח את המטבע ויטען שלא הוא מצא אותו אלא חברו.
3
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. ששווה פחות משלוש פרוטות, ואין מצוות השבה בפחות מפרוטה (לעיל יא,יב).
4
שֶׁמָּא שֻׁתָּפִין הֵן. ומשום כך סומכים זה על זה שאם ימצאו את המטבע יחזירוהו, ואינם מתייאשים.
5
וּמָחַל אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ לַחֲבֵרוֹ וכו‘. האחד ויתר לחברו על חלקו, ונמצא ששווה פרוטה לכל אחד מן השותפים הנותרים (על פי בבלי בבא מציעא כו,ב ורש“י שם).