הַסְּמוּכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ. ניזונים ממנו.
אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּדוֹלִים. אף על פי שלגדול יש זכייה תיקנו חכמים שיזכה בה אביו שמכיוון שניזון ממנו ראוי שימסור לו מה שהוא מוצא (ראה רש“י בבא מציעא יב,ב ועוד ראשונים שהטעם משום איבה).
וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְכוּרָה אָמָה. נמכרה לשפחה על ידי אביה והיא חיה בבית אדוניה. ומציאתה שלו משום שהאב זכאי בכל ממון שמרוויחה בתו לפני שבגרה (פה“מ בבא מציעא, א,ה וראה גם הלכות אישות ג,יא, הלכות עבדים ג,טו).
וּמְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים. שממונם שייך לבעליהם (הלכות מלווה ולווה ב,ח).
וּמְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. שחכמים זיכו לבעל את מציאתה מחשש לאיבה, שיאמר שהוא מפרנסה משלו והיא לוקחת את המציאה לעצמה (בבלי בבא מציעא יב,ב, וראה גם הלכות אישות כא,א).
שֶׁהִיא מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. ספק גרושה, ואף שאינה גרושה בוודאות מכל מקום מכיוון שעתיד לגרשה לא שייך הטעם של איבה.