שְׁטַר מַתָּנָה. שטר שבו מקנה קרקע במתנה.
אִם מַתְּנַת בָּרִיא הִיא. מתנה של אדם בריא, ולא ניתן לחזור ממנה לאחר נתינת השטר.
שֶׁמָּא כָּתַב לִתֵּן וְלֹא נָתַן. ייתכן שכתב לו את השטר אך לא נתן לו אותו.
וְאַחַר שֶׁכָּתַב שְׁטָר זֶה אוֹ מָכַר שָׂדֶה זוֹ אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה לְאַחֵר וְחָזַר בּו. לאחר שהבעלים כתב את השטר הוא מכר או נתן את השדה לאדם אחר והתחרט על כך.
וְזֶה שֶׁמּוֹדֶה לָזֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָא עַל הָאַחֲרוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ. הבעלים מודה שנתן את שטר המתנה לראשון, כדי שהראשון ייקח אותה מהשני, ויחזור ויחלוק אותה עם הבעלים.
וְאִם מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא. אם הנותן שכיב מרע, דהיינו אדם חולה שנפל למשכב, ודיני מתנותיו שונים מדיני בריא (הלכות זכייה ומתנה ח,ב).
שֶׁשְּׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן לִשְׁנַיִם זֶה אַחַר זֶה הָאַחֲרוֹן קָנָה. מתנת שכיב מרע חלה רק בשעת מיתתו, ולכן יכול לחזור בו עד מיתתו ולתת לאדם אחר את מה שכבר נתן. ולכן כשהוא מודה ששטר המתנה נפל מהמקבל הוא אינו עושה קנוניה, אלא נותן לו כעת את הקרקע כדין ומבטל את מתנת השני.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות זכיה ומתנה ט,טו.