1
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד וכו‘. ראה בבלי שבועות לב,ב.
2
וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי הוֹדָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָעֵד. וממילא חייב לשלם כמבואר בהלכה הקודמת.
3
וְאִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם עֵד כְּלָל הָיָה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁשֶּׁלּוֹ חָטַף. כדין נתבע שאינו מחויב שבועה חמורה (ראה לעיל ה“ד בביאור).
4
וְכַדִּין הַזֶּה דָּנִין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל מָקוֹם. שכאשר אדם מחויב שבועה מן התורה ואינו יכול להישבע הרי הוא משלם (ראה הלכות שאלה ופיקדון ה,ו, הלכות טוען ונטען ד,ז-ח ועוד).