1
הַגּוֹזֵל וּמֵת... אִם הִנִּיחַ קַרְקַע חַיָּבִין לְשַׁלֵּם וכו‘. בכל המקרים הללו חובת התשלום היא על הגזלן ולא על בניו. וכאשר הוא מת והניח קרקע גובים חובו מן הקרקע שירשו היתומים שהרי היא משועבדת לחוב של אביהם, אך מיטלטלים לא משועבדים לחוב ואין גובים מהם (ראה הלכות מלווה ולווה יא,ז).